נועם להב

1929-2016

בתזמון עגום נודע לי על מותו של פרופ' נועם להב ז"ל במאי האחרון, בדיוק בחודש בו ירשתי את תפקידו כיו"ר ILASOL, האגודה הישראלית לחקר ראשית החיים ואסטרוביולוגיה. "נודע לי על מותו" הוא ביטוי מוזר לומר על מי שהיה לי ידיד-נפש. זה סיפור כאוב. נועם לקה במחלה ארורה שלקחה אותו מאתנו ברוחו לפני כיליון הגוף. האבדה קשה שבעתיים כשמדובר באדם כל כך ברוך כישרונות – מדען, צייר, משורר, נגן, וקצין במלחמות רבות שהציל חיים במעשה גבורה גם בחייו האזרחיים כשנקלע לטבח באוטובוס הדמים במצרים. הפוסטר ליום העיון מציג את ספר שיריו ועליו ציור דו-משמעי אופייני של נועם: מצד אחד כדור-הארץ עם הליבה הלוהטת ובית בודד עליו, ומצד שני קנה רובה עם כוונת ובתוכו הקליע, מנקודת ראותו של מי שראה את המוות פעמים כה רבות מקרוב. (זכור לי עוד שלו ציור עם מוטיב דומה: מעין עיגול וקו אלכסוני במרכזו. העיגול הוא אצבעות כף-יד קפוצה, והקו האלכסוני שבתוכה הוא להב המאכלת של אברהם - שוב מעיניו של יצחק על המזבח.)

בנו של נועם הוא הפילוסוף רן להב ‏‎Ran Lahav יבדל"א.

מצורף הציור שקיבלתי מנועם ז"ל. והנה השיר שכתב לי כהקדשה. כל המוסיף גורע.

לאבשלום ידידי – וְהָיָה כִּי תִּתְמַה, תִּתָּמַם: יְדוּעוֹת הֵן דַּרְכֵי הַחַיִּים, אַךְ אַיֵּה מְקוֹרָם, תְּחִלָתָם? מָתַי נוֹצְרוּ וּלְאָן הֵם בָּאִים? הַטֶּה נָא מַטֶּה חֻקוֹתֶיךָ (וּזְכֺר הַשֵּׁנִי לְקַדְּשׁוֹ!) וּסְמֺך עַל עָצְמַת שַׂרְעַפֶּיךָ כִּי בּוֹרֵא – אַיִן, כָּל אִישׁ לְנַפְשׁוֹ. וְאַבְנֵי גָּזִית חַפֵּשׂ וְאַתֵּר וּבְנוֹתֵיהֵן – בָּרְאִי הַמַּבְרִיק סִימֶטְרִיּוֹת הֵן – אַ-לַה פַּסְטֵר קוֹמְפְּלֶמֶנְטָרִיּוֹת כְּמוֹ וָטְסוֹן וּקְרִיק. וְהוֹסֵף נָא סְבִיבָה וְנוֹפֶיהָ עִם חֺם וְעִם יֺבֶשׁ קְצָת לַח, תְּנוּדוֹת וּמְשׁוּבַת מִקְצָבֵיהָ וּסְפִיחָה עַל גְּבִישִׁים שֶׁל אֶקְדָּח. וְעַתָּה – שַׁנֵּס נָא מָתְנַיִם הֵרָדֵם לִתְקוּפַת הַמְתָּנָה: אוּלַי לְעוֹנָה, אוּלַי לְדוֹרַיִם, אוּלַי אַף לְמֵאָה שָׁנָה. וְאָכֵן – מִיוֵן מְצוּלָה אָז יַגִּיחוּ עוֹטֵי לִיפִּיד כַּשַּׂלְמָה ”גֶנֶרַצְיָה סְפּוֹנְטָנִית! “יָשִׂיחוּ, הַחַיִּים בְּעַצְמָם, מִשְּׁמָמָה! וְהִכַּרְתָ תּוֹדָה וּבָרֵךְ רִאשׁוֹנִים דַארְוִין, אַרִיסְטוֹ, אוֹפַּארִין, בִּיפוֹן כִּי רֵאשִׁית יֵשׁ לַכֺּל, גַּם לַחַיִּים אַף לִידִידְךָ שֶׁצִיֵּר הַדּוֹרוֹן. * אוּוופְּססס, עֲצֺר! עִקָּר שָׁכַחְתִּי עִם רֺב מְהוּמָה: הֶדְפֵּס זֶה עַל שֵׁם מָה? עַל שֵׁם הֱיוֹתוֹ חַיִּים וּפְלִיאוֹת לָכֵן יִקָּרֵא: ”נִגּוּדִים וְהַשְׁלָמוֹת.“

נועם להב

מבשרת ציון אייר תשנ"ט, מאי 1999