top of page

​

בזכות הפרהסיה

הסיפורים המובאים במדור זה אינם סיפורים במובן הרגיל. בדידי הווה עובדא. מופיעים בהם אנשים מיוחדים ונפלאים שזכיתי להכיר, וכנגדם אנשים אחרים, שעשו מעשים פחדניים ובזויים. כולם מוזכרים בשמותיהם.

​

למה? ראשית, כי זו אמת. שנית, גם לי יש חשבון-נפש לעשות על טעויותיי וכישלונותיי. מעל לכל זו התרסה בפני הנוהג הרווח באוניברסיטאות בישראל "לא להוציא דברים החוצה." בלתי-נסבל הוא שגם אחרי שבירת מחסומי הפחד במגזר הציבורי והצבאי, דווקא הקמפוס נותר המקום האחרון בישראל שבו קורבנות השחיתות, הבריונות וההטרדה המינית נוטלים חלק בקשר השתיקה. התוצאה: לחישות מכוערות בנוסח "אין עשן בלי אש" רודפות את הקורבן עצמו.

​

לי אין מה להסתיר. אדרבא, יפחדו מאור השמש אלה שהחשיכה יאה להם ולמעשיהם, ושמאז נתתי פניי בהם נסתמו – הפלא ופלא – פיותיהם הגדולים. אני נושא לבדי במלוא האחריות, משפטית ואחרת, לכל הכתוב כאן.

​

ואם הזכות להוקיע עוול מצריכה הסבר, ודאי שאין צורך כזה לחובתי להודות למורים ולחברים היקרים להם אני חייב את ההישגים המוצגים באתר זה. 

bottom of page