דבריי במפגש הוועדה הפלסטינית לאינטראקציה עם החברה הישראלית, 29 בנובמבר 2020 אחיי ואחיותיי
היום הזה, כ"ט בנובמבר יום החלטת האו"ם על הקמת מדינה ישראל, מוצא אותנו השנה בזמן רע לכולנו. זה זמן רע לישראלים, הנשלטים בידי כנופיית פשע העלולה להפוך את ארצם לדיקטטורה. זה זמן רע כפליים לפלסטינים, הנאנקים תחת עול כפול: מצד אחד משטר האפרטהייד הארוך ביותר בהיסטוריה המודרנית, ומצד שני האיום מבית, של קנאי הדת וארגוני הטרור. קשה להיות ישראלי כיום, קשה להיות פלסטיני, והכי נורא זה שאנחנו עושים את החיים עוד יותר קשים אלה לאלה.
הלוואי שהיה לי מה להציע מול הסיוט הזה. אין לי, מלבד התקווה. הנה האמריקאים זורקים עכשיו נשיא משוגע. אנחנו הישראלים כבר הכנסנו לכלא נשיא, ראש-ממשלה, שרים וחברי כנסת, אינשאללה נכניס לשם בקרוב עוד ראש ממשלה וכמה שרים ונחזיר את הדמוקרטיה. אינשאללה תזכו גם אתם למדינה ריבונית דמוקרטית ולהנהגה צעירה ונבונה.
עד אז מה נעשה? הרשו לי לצטט את אחד האנשים הנערצים עליי בעולם, נערה מוסלמית, הצעירה בכלות פרס נובל בהיסטוריה. מלאלה יוספזאי, פעילת שלום וזכויות נשים מפקיסטאן. מלאלה ספגה קליע בראש בניסיון רצח של קנאי טליבאני. יותר מחודש נאבקה על חייה, וקמה עוד יותר נחושה ומלאת כוח ואמונה. בנאום בעצרת האו"ם הרטיטה לבבות מיליונים בעולם במילים האלה:
One child, one teacher, one book, one pen can change the world.
אחיי ואחיותיי בואו נתחיל מהכוח האדיר הזה באצבעה הדקיקה של מלאלה, כי הוא חזק יותר מכל טיל ופצצה ומטוס קרב. תאוות הדעת וההשכלה היא אחד המאפיינים היפים המשותפים לשני עמינו, היהודי והפלסטיני. תמיד התרגשתי מהתואר "אוסתאד" המקובל בחברה הערבית לאדם מלומד. דעו כי מה שהכי מפחיד את נתניהו, ליברמן, סמוטריץ' וכל החולרות הגזענים האלה זה לא ערבי עם נשק אלא ערבי מלומד. בעיניהם פלסטיני טרוריסט הוא הרבה פחות מסוכן מפלסטיני משפטן, רופא או משורר. בואו נממש את החלום הרע שלהם.
ילד אחד, מורה אחד, ספר אחד ועט אחד ישנו את העולם? אני מורה בן מורה, בן שושלת מורים ורבנים, ואני מאוד אוהב ללמד ילדים ונוער מדע. אשמח לבוא לכל בית ספר ערבי שתלמידיו יודעים עברית (אני לבושתי לא שולט מספיק טוב בשפתכם הנפלאה) ולתת שם שיעור במדעים. אני מציע לכל חבריי וחברותיי באקדמיה ובמקצועות השונים להתגייס גם הם למשימה הזאת. ובוודאי יהיו גם מורים פלסטינים שירצו להופיע בבתי הספר שלנו. בית הספר של בתי ישמח לארח אותם ראשון. בואו נתחיל מהיוזמה הזאת, מהילדים שהם עתידנו. די בכמה מפגשים כאלה כדי להתחיל יוזמה מתגלגלת שתקרב את ילדינו אלה אל אלה, ומשם יביאו את הבשורה אל הבתים.
האם נזכה לראות את השלום בין שני העמים בימי חיינו? אני מאמין שכן. ובחלום הזה יש לנו תפקיד מכריע. החינוך, אמר הסופר המצרי טהא חוסיין, הוא "זכות אנוש כמו אוויר לנשימה ומים לשתייה," וכשהתמנה לשר החינוך של מצרים כינו אותו ההמונים "שר האוויר והמים." כהד לו ענה זאב ז'בוטינסקי, שהגדיר את חובת כל מדינה לכל אזרחיה בחמשת הממים: מזון, מעון, מרפא, מלבוש, מורה. ושלא יהיה לכם ספק: הוא ראה את אלה כזכויותיו של כל ערבי כמו יהודי. אחים ואחיות, יש בידינו לספק את המם החמישית? בואו נתחיל בה, השאר יבואו אחריה.
תודה על הזכות והכבוד לדבר בפניכם. ברכה והצלחה לכולנו.
